<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תל"ט</h1>
<h2>דף יד.</h2>
הלוקח יין מבין הכותים. דווק' מבין הכותים. אבל בעמי הארץ לא מיירי הכא דעמי הארץ לא חשידי אתרומה. וטעמא משום דבר מועט הוא דחטה אחת פוטרת את הכרי. ועוד דאמרי' ששלח רבן יוחנן בן זכאי וראה שהיו מפרישין תרומה גדולה. אלמא עמי הארץ לא חשידי אתרומה. שאני עתיד להפריש. אבל הא לא מצי למימר תרומתו (תרומה) [בדרומה] ומעשר ראשון בצפונה כדאמרי' במכות פר' אלו הן הלוקין גבי תאינה. דאי הוה אמר הכי אם כן הוה להו תרומה וחולין מעורבין זה עם זה דיין מיבלבל. ואינו דומה לתאינה דתאינה לא מיבלבלא. תדע דהכי הוא שאם תרומה שכבר הפריש תרומה ומעשר והם בתוך הנוד עם שאר חולין אם כן הא דאמרי' בעירובי' אמרו לו לר' מאיר אי אתה חושש שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע. ומאי איכפת לן אם נבקע הנוד מאחר דסבירא להו יש ברירה הכי נמי נימא הוברר הדבר דמה שנשפך תרומה הוא והוא שותה דבר מתוקן. אלא עיקר כדפרישי' דווקא עתיד להפריש. הילכך דאפריש לבסוף הרי נתקיים תנאו ואמרי' אית ברירה דהאי דאפריש האידנא תרומה היא. אבל כשנתבקע הנוד הרי לא הפריש כלום [ו]לא נתקיים תנאו ונמצא שלא הורמה התרומה כלל דהוא לא נתכוון לקרוא לה שם תרומה ומעשר עד שיפריש והרי לא הפריש. מ"ר.
